התמורות והשינויים, המגובים במחקרים שונים שבוצעו בארץ ובעולם, באים לידי ביטוי בשורה של אספקטים. בין אלה: מתירנות חברתית ומינית, ריקנות ערכית, סגידה למולך החיצוניות, ריצה מטורפת אחר ההישגיות, אך הבולט והמשמעותי שבהם הוא בלי ספק – העמדת "האני העצמי" במרכז החיים.
את המסר הזה, בצורה מרוכזת ותמציתית, ניתן למצוא בכל הסדנאות הרוחניות – כמו ה"אסט", ה"איי אם", ו"הפורום"- שצצו כפטריות אחר הגשם בכל רחבי תבל, כולל בישראל. במרכז אותן סדנאות רוחניות עומדת הקריאה למה שמכונה "התחברות אל האני וההגשמה העצמית".
מבלי לבטל או להוריד כמלוא הנימה מהחשיבות הגדולה של "ההתחברות אל האני וההגשמה העצמית", המסר הזה (בעיקר כשהוא אינו בא עם כל ה"תוספות" והחיזוקים המתבקשים), גרם לצעירות ולצעירים רבים לקבל השקפת עולם מעוותת משהו בכל הקשור לזוגיות, משפחה, נישואין, וכמובן אהבה.
זה בא לידי ביטוי בטעות הבסיסית שהם עושים במהלך חיפושיהם אחר בני ובנות זוג. הם מתעקשים על "מה אני רוצה" בבן או בת זוג, במקום לחשוב על "מה אני צריך באמת".
לכל הנ"ל יש להוסיף את העובדה, שככל שמתבגרים, ועם השנים אנו מקבעים לעצמנו את ההרגלים לחיות לבד, קשה מאוד למצוא את המרווח הסביבתי והרגשי הנדרש לשילוב אדם נוסף בהתנהלות היומיומית.
מכאן ועד ל"התכנסות עצמית" ולקיפאון רגשי-מנטאלי, המרחק כבר אינו גדול.
